אלצהיימר שלי – המסע של גל וייס

בסוף 2017 פניתי להוצאת פוקוס עם ספר על טיפול במחלה שחיסלה את סבתי, שגזלה את הקריירה שלי, ושמאיימת להרוס משפחות רבות ולפי מומחים רבים - גם את הכלכלה העולמית. 

דמנציה מוגדרת כמגיפה של המאה ה- 21, אמרתי. 
שאול טל, שהקים את הוצאת פוקוס מתוך תחושת שליחות, הופתע מהנתונים לגבי הירידה בגיל הופעת תסמיני ההידרדרות הקוגניטיבית והצטרף ליוזמה.

רגע.. 

אציג את עצמי..

גל, פסיכולוגית וחוקרת התנהגות, כלומר הייתי עד שירידה קוגניטיבית מנעה ממני להמשיך בעבודתי. 
עדיין "לא רואים עלי" כי אני בשלב שמכונה SCI "הפרעה קוגניטיבית סובייקטיבית". הפרעה שקשה לאבחן "אובייקטיבית" אך פוגעת בביצוע מטלות מורכבות ומתפתחת בשלב הבא ל- MCI "הפרעה קוגניטיבית קלה", אותה ניתן לזהות במבדקים נוירו-פסיכולוגיים, ובסופו של דבר הופכת לדמנציה מאובחנת. בחלק מהמקרים מסתיים התהליך באלצהיימר סופני. מדובר בתהליך פתולוגי האורך שנים רבות ומתחיל עשרות שנים לפני האבחנה הרפואית.

.

התנהגות אנושית ריתקה אותי תמיד. נטייתי לבחון התנהגות פרנסה אותי שנים רבות. יכולת זו גם סייעה לי לזהות בעיות בתפקוד מוחי, שהחלו לפני גיל 40. 

ניהלתי קריירה מצליחה מבחינה אקדמית ואינטלקטואלית, כשמטלות שביצעתי תמיד במהירות ובקלילות החלו להעיק עלי וביצוען התארך. הסביבה לא הרגישה בדבר, גם כש.. 
כש.. התקשיתי לשלוף מילים וביטויים (השתמשתי במלים פשוטות יותר ומדויקות פחות), 
וכש.. השתהות קלה התגנבה לתגובותי, 
וכש.. עשיתי שגיאות לא אופייניות, 
וכש.. טעיתי בחישובים פשוטים (ותמיד שלטתי במתמטיקה ובסטטיסטיקה), 
וכש.. הלכתי לאיבוד ברחובות בהם צעדתי כל חיי, 
וכש.. שכחתי נתונים ותכנים שהיו חלק מהידע המקצועי הזמין בזיכרוני שנים רבות. 
וכש..  נכשלתי בניהול כספים וסיכנתי את עתידי הכלכלי,
וכש.. איבדתי את שיקול הדעת שלי
וכש.. התחלתי לשכוח ימי הולדת ושמות של בנות ובני משפחה.
זה היה רע.
וזה דמה לאלצהיימר של סבתי.
נזכרתי שסבא שלי התלונן שנים רבות לפני האבחון שלה כי היא שוכחת סירים על הגז, חוזרת ללא המצרכים שיצאה לקנות ומבלבלת בין תרופות. המבוגרים תהו מדוע הוא משמיץ אותה, אבל אני ידעתי שהוא צודק כי ראיתי שטעתה בהכנת הצבעים לציור, תהליך שעשתה ביעילות במשך שנים רבות, וראיתי שערכה שוב ושוב רשימות של מטלות ושכחה לעקוב אחריהן וראיתי שטעתה בהכנת מאכלים שנהגה לבשל באופן קבוע.
במוח הילדה שלי נחרתו ניסיונותיה לאחוז בזהותה המתפוררת, שקיעתה בחרדות והרגע בו לא זיהתה אותנו יותר.
סבתי חדלה להיות שנים רבות לפני שהפסיק גופה לנשום.

.
(האמת היא שהסביבה לא רצתה לראות. רובה לפחות.
אמי החלה לומר ש"אמרתי לך.. את כנראה לא מקשיבה"  
והבוסית המאד חריפה שלי, בת גילי, הבחינה וציינה "את שוכחת", "את לא מדויקת כמו שהיית", "למה לוקח לך כל כך הרבה זמן לכתוב דו"ח פשוט.. מה זו העצלות הזו?"..  נעים זה לא היה)
.
לפני גיל 40 פניתי לבירור נוירולוגי. 
הרופאה גיחכה ושללה אפשרות להידרדרות קוגניטיבית בגיל כה צעיר. לבדיקות נשלחתי רק לאחר הבהרה כי עבודתי נפגעת. "צריך להשוות אותי לעצמי וליכולות שלי ולא לדמנטים קשישים", ציינתי כאשר ערכו לי מבחנים לא רלבנטיים, "וחוץ מזה, גם סבתא שלי פיתחה אלצהיימר בגיל צעיר".

"בשביל מה את רוצה בירור? מה תיתן לך האבחנה חוץ מדיכאון וחרדות?" שאלה הנוירולוגית, 
"הרי את יודעת שאין מה לעשות. חזרי לחייך ונצלי אותם כל עוד את יכולה", יעצה נוירולוגית אחרת בפנים עגומות, כשנאמר בבדיקה שיתכן שיש תחילת "כרסום" באונה הפרונטלית וכי הביצוע שלי בכמה מטלות לא תואם את מעמדי המקצועי.

פניתי לנוירולוגים נוספים והשתתפתי במחקרים גנטיים, בהם לקחו ממני דגימות, אך סירבו לשתף אותי בתוצאות, מתוך אותה תפיסה ש"אין מה לעשות" וחבל לדאוג בשל גזר דין איום ובלתי נמנע.

.
שנים חלפו, כאשר אני נאבקת על תפקוד סביר. נאלצתי לנטוש את הקריירה שלי, כשביצוע המטלות הפך בלתי אפשרי והתקשיתי לעמוד בלוחות הזמנים. 
לאחר תקופה קצרה של רחמים עצמיים הפכתי תחביב לקריירה. הצלחתי בחלקים היצירתיים (גם את האמנות ירשתי מסבתי), אבל התקשיתי בניהול ספרים, צברתי קנסות והפסדים, שכחתי מטלות הכרחיות ולא עמדתי בלחצים. 
הנוירולוגים המשיכו לומר ש"אין מה לעשות" וציינו את הקושי לאבחן מישהי כמוני – מחוננת שכל חייה תפקדה עם יכולות קוגניטיביות יוצאות דופן ועם זיכרון פנומנלי.

.
בסוף 2013 החל גופי לקרוס כתוצאה מרגישות לכימיקלים (לא טבעיים). הגעתי למצב קשה, ערכתי חיפושי מידע  נרחבים וגיליתי את טום ווארן. טום אובחן כחולה אלצהיימר בגיל 50 והיה המקרה המתועד הראשון של ריפוי מוחלט מאלצהיימר - בעזרת הוצאת סתימות אמלגם (המכילות כספית) משיניו, תהליך קילציה (ספיחה) של מתכות כבדות מהרקמות העמוקות בגופו וניקוי רעלים.
את מה שהוא תיאר בספרו הקטן, הכרתי מחוויותי. וזו היתה נקודת המפנה בשיקום שלי. 

הבנתי כי הסיבה לתחלואה הכרונית והאוטואימונית הגוברת בעולם, ולמצב שלי, היא סביבתית ברובה. סיבות גנטיות גרמו לטום, לסבתי ולי לפתח מחלה זו דווקא ולא אחרת, אבל הסיבה להתפתחות מחלה ניוונית בגיל כה צעיר נבעה ממפגעים סביבתיים. 
מערכת הרפואה, משפחתי ומכרי התקשו לקבל את התובנות שלי ("על איזה רעלים את מדברת?"). חזרתי והסברתי כי אנחנו מוקפים ברעלים בסביבת היומיום, בבית ובעבודה, מחומרי ניקוי ותמרוקים, מדפסות ושיפוצים, רהיטים וטקסטיל. וכי יש זיהום באוויר, במים, חומרי הדברה ומזון מעובד. "ומתכות?" המשיכו להקשות, כספית מופרשת באופן קבוע מהסתימות האפורות בפה, בצעירותי עופרת ומתכות נוספות שימשו בצבעים ובעפרונות (גם בצבעי קירות, צעצועים ורהיטים), בצנרת מי השתייה והרחצה (העופרת הוחלפה במתכת אחרת וגם היום יש חלודה), בכלי מזון מקרמיקה (מגיע למזון) ובדלקים (נפלט לאוויר) – השימוש בעופרת נאסר לפני שני עשורים בלבד (למרות שהנזק ידוע מימי הרומאים), מגוון מתכות קיים בחיסונים (מקווה שכבר אין), ארסן יש באורז (מהקרקע) ובעופות (משמש כזרז גדילה), אלומיניום כלוריד מוסף לדיאודורנטים (ומומחים טוענים כי גם למי השתייה כדי לחסל חיידקים), אלומיניום משמש בכלי מזון ובניירות אפייה, קופסאות שימורים עשויות מתכות, וחלקיקי מתכות נפלטים לאוויר בתהליכי זיקוק וייצור ועוד ועוד, ועוד.. ובנוסף, יש זיהומים טבעיים - עובש נמצא במוחות אלצהיימר ועובש קיים בבתים רבים מדי (ואין מודעות מספקת לבעיה ולנזקי עובש לבריאות) ..
מקורות הזיהום רבים, רבים מדי. 
והנזק רב. רב מאד.

.

התחלתי לחקור שיטות לניקוי רעלים ולשינוי אורח חיים. למדתי על הזדקנות בריאה ועל פעולת המוח. תהליך הלימוד היה קשה כי התקשיתי להתרכז ולקרוא אפילו טקסטים פשוטים, לא הצלחתי לזכור מה קראתי או היכן שמרתי את הסיכומים ונאלצתי לחזור שוב ושוב, ושוב, כדי לקלוט את המידע. אבל התחלתי להתקדם. 
צעד צעד התחלתי לשנות. 
וחשתי תקווה.
.

שיניתי את חיי ונמנעתי מכימיקלים סינתטיים (והפסקתי להשתמש בציוד אלחוטי ולהיחשף לקרינה כי במהלך חיפוש מגורים באיזור נקי החלה להתפתח לי גם רגישות קיצונית לקרינה בלתי מיננת - סלולר, וויפי ועוד).
התסמינים הפיזיים הקשים נעלמו. ולהפתעתי חל שיפור בבעיות הריכוז והזיכרון, ב"ערפל המוחי", בקשיי שליפת מילים ובהתמצאות מרחבית.

ההתמדה בשינוי אורח החיים – תזונה, פעילות גופנית, הירגעות, הליכה בטבע, צ'י קונג, הימנעות מקרינה אלחוטית, ניקוי רעלים – הביאו לשיפור ניכר בבריאותי ובתפקוד המוחי שלי. 
חזרתי לנגן כדי לאמן את מוחי (היה עלי ללמוד קריאת תווים מחדש לאחר ששמונה שנות לימוד פסנתר נמחקו ממוחי לחלוטין) ויזמתי את תרגום הספר, שלמעשה היה תרגול מוחי רלבנטי ומורכב (כפי שמומלץ בספר) ועורר בי שמחה על חלקי בהנעת שינוי משמעותי, שיכול לסייע לרבים ולמנוע סבל נורא.

.

חמש עשרה שנים אני משתפת את סביבתי החברתית בהידרדרות הקוגניטיבית שאני חווה. הידרדרות שהיא השלב המקדים של דמנציה ו/או אלצהיימר. התגובות שאני מקבלת נחלקות לשניים:

•            התנגדות והכחשה ("לא יכול להיות", "את מדברת לעניין אין לך כלום").
•         וידויים לגבי שכחנות, פיזור נפש וקשיי ריכוז, זיכרון וקשב – כבר בגילאי 35-50, ולעתים אף בקרב צעירים יותר ("גם אני שוכחת המון", "אני לא מצליח ללמוד ולזכור", "אם למישהו יש אלצהיימר זה לי", "קשה לי לקרוא בשנים האחרונות", "אני מאבד דברים כל הזמן וקשה לי להתרכז", "התחלתי לבלבל את השמות של הילדים", "אני קוראת לכלבה בשם של הילד ולילדה בשם של הכלבה", "לפעמים אני לא מזהה איפה אני בדרך הביתה והיכן לפנות", "אני מוצאת את עצמי אני בוהה במסך ובקושי עוקבת אחרי העלילה", "אני כבר לא זוכרת שמות בכלל ולאחרונה גם התחלתי לא לזהות פנים של לקוחות").

התחושה של רבים היא ש"כולם ככה", והתירוץ הוא "לחץ", או "הזדקנות טבעית". 
ובכן, לא! 
שכחה זו אינה חלק מהזדקנות טבעית. באזורים הכחולים (מספר אזורים של בריאות ואריכות חיים שזוהו בעולם) נהנים מבריאות טובה ומתפקוד קוגניטיבי תקין שנים ארוכות.

נכון שרבים נמצאים במצב דומה, אבל מצב זה אינו תקין. ללחץ חלק רב בהידרדרות זו. לחץ הוא חלק מאורח החיים המודרני הבעייתי, הכולל תזונה לקויה וחסרים תזונתיים, יושבנות, העדר תרגול קוגניטיבי (כולל הסתמכות על אפליקציות ניווט, ניהול וזיכרון), נסיגה ממגע חברתי ומאינטימיות ושינה מועטה ולא איכותית. וכל אלה נחוצים לבריאות טובה ולתפקוד מוחי תקין.

.

מחלת אלצהיימר ודמנציה מוגדרות כיום כמגיפה, המאיימת למוטט את הכלכלה העולמית. מומחים חוששים מהשפעתן ההרסנית על מאות מיליוני בוגרים צעירים שיאלצו לטפל בהוריהם שיפסיקו לתפקד בגילאים צעירים יחסית (50-60-70, ואפילו 40 כפי שכבר מתחיל לקרות בשנים האחרונות), לצד טיפול בילדיהם הרכים והצורך להתפרנס. 

הסיבות לעלייה המהירה בשכיחות המחלה אינן גנטיות. הגנטיקה לא השתנתה בהשוואה לעבר, בעוד חל שינוי משמעותי בסביבה ובאורח החיים. 
אפיגנטיקה הוא תחום הבוחן גורמים סביבתיים והתנהגותיים אשר "מדליקים" או "מכבים" גנים מסוימים. 

בנות ובני אדם מפתחים מחלות שונות - כגון סרטן ופרקינסון, טרשת נפוצה, מחלות לב וכלי דם כרוניות ומחלות אוטואימונית (רבות לא מוכרות ולא מובנות) - כיוון שלכל אחת ואחד גנטיקה אחרת, אך סביבה ואורח חיים בעייתיים מפעילים את הגנים ה"חולים". 
זו הסיבה גם לעלייה הרבה בשיעורי האוטיזם והפרעות הקשב. אני מוצאת דמיון בין אוטיזם לבין "האלצהיימר שלי" (שלהבנתי אינו אלצהיימר אלא דמנציה מסיבות סביבתיות, כמו 90% ממקרי הדמנציה והאלצהיימר כיום). למדתי רבות מהורים לאוטיסטים, כאשר חיפשתי דרכי שיקום. ובמיוחד מהורים של אוטיסטים שהינם רגישים למתכות, לכימיקלים ולקרינה, אוטיסטים שסובלים מתופעות גופניות דומות לשלי ולתסמינים של בוגרים רבים שחווים ירידה קוגניטיבית בעקבות חשיפה לרעלים, למתכות ולקרינה.

החדשות הטובות הן שברוב המקרים ניתן למנוע, לעכב, לעצור ואף לנצח את האלצהיימר. אני ומקרים רבים ברחבי העולם מהווים הוכחה שזה אפשרי. יותר ויותר נפגעים מצטרפים לדרך ריפוי זו ומשתקמים.

.

אין מדובר בתרופת פלא. ואין פתרונות קסם.

לצערנו, המחקר ארוך השנים לא הצליח לאתר תרופה למחלה קשה זו. מדובר בדרך שאינה קלה. דרך הדורשת מחויבות והתמדה, אולם שכרה בצידה – מעבר לעצירת ההידרדרות הקוגניטיבית, מושג גם שיפור ניכר בבריאות הכללית ובשמחת החיים.

.

בהוצאת פוקוס בחרנו להביא לקהל הישראלי ספר נהדר זה של זוג הנוירולוגים דר' דין שרזאי ודר' עאיישה שרזאי, המציעים תכנית נגישה וקלה להבנה. תכנית החלמה הבנויה בהדרגה, מתוך אמפתיה לקשיים אנושיים ומתוך הבנה עמוקה של תהליכי שינוי. 
ותוצאותיה של תכנית זו מדהימות. 
לאחרונה פורסמו מספר ספרים ותכניות התערבות אורח חיים, שהביאו אף הם להצלחות בטיפול באלצהיימר ובדמנציה, אולם תכניות אלו מורכבות וקשות יותר לביצוע ודורשות בדיקות ומעקב של רופאים שהוכשרו בפרוטוקול מסובך. לעומתן, תכנית NEURO שמציעים זוג הנוירולוגים דין ועאיישה שרזאי ומוצגת בספר זה יעילה מאד וניתנת ליישום עצמאי.

.
לאחר תלאות .. הספר יהיה בחנויות באוקטובר 2018.. מתנה לחגים
עם זאת, מכיוון שנדרשת נחישות והתמדה, אני מנסה להקים קבוצות בפייסבוק לעזרה עצמית לתמיכה הדדית ברחבי הארץ, הנה אני פותחת בלוג עם השלמות מידע ומענה לשאלות ויוזמת קשרים לליווי בתהליכי השינוי (אימון נראה לי ליווי נכון).

.
בריאות והצלחה לכולנו